נאומים בקצרה

נושא: סליחה
משקל הכעס

באחד משיעורי החברה, בקשה מורה לתלמידיה להביא לביה''ס,
למחרת היום, שקית תפוחי – אדמה.
משהביאו התלמידים את הנדרש
הטילה עליהם המורה משימה:
''בחרו תפוח – אדמה אחד שייצג כל אדם במהלך שנות חייכם,
שלא סלחתם לו על משהו שעשה לכם.

התלמידים אספו תפוחי – אדמה
מהשק שהביאו, רשמו על כל תפוח – אדמה את שמו של האדם
ואת התאריך, וכמובן הכניסו לתוך שקית פלסטיק.
חלק מהשקיות ראוי לציין, היו כבדות מאוד.

כמצוות המורה, נשאו התלמידים את השקית עם תפוחי האדמה
לכל מקום שבו שהו במהלך שבוע שלם:
לביה''ס, לחוגי ם למגרשי משחקים לחברים
ואפילו למיטתם בלילה.

הטרחה שבסחיבת השקית לכל מקום
במהלך שבוע, הבהירה לתלמידים היטב מה הוא ''משקל''
שהם נושאים עמם לכל מקום ועד כמה
הם צריכים להקפיד שלא לשכוח את השקית,
במקומות שונים ומביכים...

באופן טבעי לגמרי, כפי שקורה למ יני יקרות ופירות
''שנפרדים'' מסביבת קירור ''ומטיילים'' להם בעולם...
הפכה תכולת השקית במהלך השבוע לעיסה דביקה וריחנית.

מטאפורה זו, מתארת בצורה הטובה ביותר
את המחיר שאנו משלמים על שמירת הכאבים לעצמנו
ועל גישתנו השלילית למצבים שונים.


לעיתים קרובות אנ ו חושבים
שלסלוח לאנשים זו ''מתנה''
שאנו נותנים להם.
אז זכרו עכשיו זה ברור
כי זו ''מתנה'' שאנו מעניקים לעצמנו....

(הופץ במייל)