נאומים בקצרה

נושא: פיוס
פעם התיצבו לפני רבי ישראל מקוזניץ, איש ואישה בגיל העמידה, שגמרו ביניהם להיפרד זה מזו, ובאו לקבל את ברכת הצדיק להחלטתם הנחרצת.
שאל הצדיק את הבעל: ''מדוע אחרי שנות נישואין רבות כל כך, החלטת לתת גט פיטורין לאשתך?''
השיב הבעל בקול רועד מרוב התרגשות: ''אומר לך רבי את כל האמת. בכל שבת כשאני חוזר מבית הכנסת - הרעב כבר מציק לי, ואני משתוקק לפני הכל לטעום טעימה הגונה מן הקיגל של השבת... אולם אשה זו מסרבת להגיש לי את הפשטידה האהובה עלי, אלא מגישה קודם לשולחן דגים ושאר מטעמים, וכשמגיע תורה של הפשטידה אני מלא כולי ואיני יכול לאכול יותר...''
פנה רבי ישראל אל האשה: ''מדוע את מסרבת להקדים את הפשטידה לארוחה?''
'' מנהג אבותי בידי, שהפשטידה שאני מכינה לכבוד שבת מוגשת בסוף הסעודה'' ענתה האשה בעיניים דומעות.
''מנהג ישראל תורה הוא, ולא אשנה ולא אסטה מדרכי אפילו יביא הדבר לגט כריתות'' הרהר עמוקות המגיד מקוזניץ.
ואז פסק נחרצות: ''תכין האשה לכבוד שבת - שתי פשטידות... אחת תוגש כבקשת הבעל לפני הסעודה והשניה כמנהג ישראל מימים ימימה תוגש בסוף הארוחה.
''תודה לך רבי, תודה רבה לך'' אמרו שניהם והלכו לביתם.
ומספרים חסידים, מאותו הזמן החלו רבים בקהילות פולין להכין בכל ערב שבת שתי פשטידות: לאחת קראו ''פשטידת השבת'' ולשניה ''פשטידת שלום בית''...
(שלחה: ליאורה ברנע)